גזר דין בתיק ת"פ 16115-02-11

ההסדר הדיוני

1.       ביום 30.5.11 הודו הנאשמים, במסגרת הסדר שהושג בין הצדדים, בעובדות כתב האישום המתוקן, לאחר שחזרו בהם מכפירתם. אותו הסדר לא כלל הסכמות לגבי העונש והצדדים העלו טיעוניהם לעניין זה באופן חופשי.

כתב האישום

2.       הנאשמים הורשעו בעבירה של חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות של סעיף 335(א)(1)+(2) + סעיף 29 לחוק וכן הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) + סעיף 29 לחוק.

          בנוסף, הורשע הנאשם 1 בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק.

3.       בעובדות האישום הראשון, כפי שפורטו בכתב האישום, נאמר כי ביום 16.12.10 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים קשר לחטוף את מ.כ. , יליד 1992 (להלן: "המתלונן"), וזאת כדי לאיים עליו. הדברים נעשו על רקע חשדו של הנאשם 1 כי המתלונן הוציא את דיבתו רעה בפני משפחת בחירת לבו.

          לצורך קידומו והוצאתו לפועל של הקשר, הגיעו הנאשמים בשעת ערב מוקדמת לבית בן דודו של המתלונן, וזה קרא למתלונן המתגורר בקרבת מקום, תוך שאמר לו כי הנאשמים מבקשים לשוחח עמו. המתלונן נענה להזמנה, פגש בנאשמים ובין הצדדים התנהלה שיחה ידידותית במשך כרבע שעה. בסביבות השעה 19:30, הציגו הנאשמים בפני המתלונן מצג שווא, לפיו הם מעוניינים שיתלווה אליהם לסיבוב ברכבם. המתלונן נענה להזמנתם והצטרף לנסיעה, כאשר הנאשם 2 נוהג ברכב, הנאשם 1 יושב לצדו ואילו המתלונן יושב במושב האחורי.

          בהגיעם לחורשה בסמוך לישוב מצפה אביב, עצרו הנאשמים את הרכב ודרשו את המתלונן באיומים, לרדת מהרכב ולהיכנס לתא המטען, תוך שהנאשם 1 אומר למתלונן "זה חטיפה זה חטיפה". משסרב המתלונן להיענות לדרישתם, הוציא הנאשם 1 מברג מתחת לכסא הנהג ודקר באמצעותו את המתלונן בכתפו. במקביל, נטל הנאשם 2 לידיו בקבוק בירה שהיה זרוק במקום, שבר אותו והניח את חלקו העליון לצווארו של המתלונן ודרש ממנו באיומים להיכנס לתא המטען. הנאשמים משכו את המתלונן בחוזקה בחולצה ובגופיה שלבש וכתוצאה מכך נקרעו שני פרטי הלבוש הנ"ל ונפלו מעל פלג גופו העליון של המתלונן. בשלב זה הצליח המתלונן להדוף מעליו את הנאשמים והחל במנוסה, כשהוא עירום בפלג גופו העליון ויחף. הנאשמים רדפו אחריו וזרקו עליו אבנים שפגעו בו. הנאשמים עלו לרכב ונסעו בעקבותיו של המתלונן עד שהשיגוהו. הנאשם 2 פצע את המתלונן באזור המותניים, בגב תחתון וביד ימין באמצעות הבקבוק השבור, תוך שדרש ממנו באיומים, לעלות לרכב. הנאשם 1 איים על המתלונן בפגיעה בגופו באמצעות המברג, תוך שהורה לו לעלות לרכב. משנעתר המתלונן לדרישתם, קשרו אותו הנאשמים בידיו, באמצעות חבל בו היו מצויידים, והושיבו אותו בכסא האחורי של הרכב, כאשר הנאשם 1 יושב לידו כשהוא מחזיק במברג המכוון לעבר ראשו של המתלונן.

          הנאשמים המשיכו בנסיעתם לתוך שפרעם, כשהמתלונן קשור, ואילו הם מאיימים עליו לשבת בשקט, תוך שאומרים לו כי הוא "בחטיפה". לאחר שעשו סיבוב בחורשה ליד שפרעם, נכנסו הנאשמים עם הרכב לראס עלי. במהלך הנסיעה, הצליח המתלונן להתיר את החבל מעל ידיו. לאחר שנאשם 1 גילה זאת, הוא הורה לנאשם 2 לעצור את הרכב. נאשם 1 קשר את ידיו ורגליו של המתלונן בחבל, כאשר נאשם 2 ניגש אליו ובעט בו ברגליו. לאחר מכן המשיכו הנאשמים בנסיעתם לשפרעם, תוך שהם צועקים על המתלונן ומאיימים עליו באמצעות המברג.

          רק בשעה 01:30 לפנות בוקר שחררו הנאשמים את המתלונן ליד בית דודתו בשפרעם, כשהוא עירום בפלג גופו העליון, יחף וחבול בגופו.

          לאחר האירוע פנו הנאשמים לבן דודו של המתלונן, שאירח אותם מוקדם יותר בביתו והניעו אותו למסור הודעת שקר, לפיה ביום האירוע איים עליהם המתלונן בביתו, באמצעות סכין. הנ"ל מסר בחקירתו במשטרה מיום 24.12.10 הודעת שקר.

          בעקבות האירוע וכתוצאה הימנו, טופל המתלונן בבי"ח רמב"ם בחיפה, שם אובחנו בגופו פצע דקירה בכתף ושריטות בכל חלקי הגוף.

4.       באישום השני נאמר, כי ביום 19.12.10 הוצא צו מעצר כנגד הנאשם 1 בגין האירוע המתואר באישום הראשון. ביום 15.1.11 בסמוך לשעה 18:30, בטרם הצליחה המשטרה לאתר ולעצור את הנאשם, הגיע הלה לביתו של הנאשם 2. באותו מעמד, פגש את אמו של הנאשם 2 (להלן: "המתלוננת") ובין השניים התעורר ויכוח על רקע סירובה של המתלוננת כי הנאשם 2 יתלווה אל הנאשם 1 בנסיעה לכפר תמרה.

          הנאשם 1 התקרב למתלוננת שעמדה בחצר ביתה, כשהוא מחזיק בסכין בידו, הניף את הסכין לעבר גופה ודקר אותה בידה השמאלית.

          בעקבות אותה דקירה, אושפזה המתלוננת בבי"ח רמב"ם בחיפה, שם אובחן כי היא סובלת מפצע פתוח בכף ידה השמאלית.

תסקיר שירות המבחן - לגבי הנאשם 2

5.       בטרם ישיבת הטיעונים לעונש, עתרה ב"כ הנאשם 2 להורות על קבלת תסקיר מבחן לגבי שולחה, בהתחשב בגילו הצעיר והיותו נעדר כל עבר פלילי. בעקבות כך, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של הנאשם 2.

          בתסקיר מיום 11.7.11 נאמר, כי הנאשם 2, צעיר כבן 21, התגורר בבית הוריו בכפר ראס עלי עד למעצרו, עבד בבניין וסייע בפרנסת המשפחה. אביו, בן 42 אינו עובד ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי. מדובר בבן הבכור למשפחה המונה הורים וחמישה אחים ואחיות אותם התגייס הנאשם 2 לפרנס מגיל צעיר. קצינת המבחן פרטה בתסקיר שערכה, את נסיבותיו המשפחתיות המורכבות של נאשם זה. להתרשמותה, קיימת אצל הנאשם 2 נטייה להיגרר אחר דמויות שליליות, אשר ככל הנראה מספקות לו תחושה של משמעות ושייכות.

          שירות המבחן ציין עוד, כי בהתייחסו לעבירה, קיבל הנאשם 2 על עצמו, את האחריות לביצועה, תוך שטען כי המניעים למעשה הם בעיקר הרצון לעזור לבן דודו, שותפו לעברה. באותה שיחה, גילה הנאשם 2 הבנה לפגיעה שנגרמה למתלונן, אך יחד עם זאת לא התרשמה קצינת המבחן מקיומה של אמפטיה והבנה לנזק הרגשי שנגרם למתלונן. הנאשם התקשה להתייחס לרגשות המתלונן בעת ביצוע העבירה ונטה להתייחס לפגיעה בו באופן קונקרטי, תוך שביטא מוכנותו להתנצל שוב בפניו.